<h1>ספר החינוך מצוה שס"ו</h1>
<h2>דף יד.</h2>
שלא ניתן שמן בקרבן סוטה, שנאמר [במדבר ה'] והביא את קרבנה וגומר לא יצוק עליו שמן. משרשי המצוה אמרו רבותינו זכרונם לברכה [מד"ר נשא] כדי שלא יהיה קרבנה מהודר, שהשמן קרוי אור והיא עשתה בחושך, ועשתה מעשה בהמה שנרבעת לכל, לפיכך מנחתה גרועה להיות שעורים. והרב משה בן נחמן זכרונו לברכה כתב [במדבר ה'] בעניין קרבנה של סוטה על צד הפשט גם כן כי הקרבן הזה הבעל מביא אותו משלו על קנאתו שקנא בה כדי שינקום יי' נקמתו ממנה. וטעם השעורים שתהיה שערת יי' חמה יוצאה וסער מתחולל על ראש הרשעה הזונה יחול, וכעניין צליל שעורים האמור בגדעון [שופטים ז'] שפתרו אותו לסער ומהומה רבה, וכן בכלי חרש סימן שתשבר ככלי יוצר, וכן העפר סימן שתמות ותשוב אל עפר. ובעניין השמן לא דיבר מאומה, ואענה בו אני חלקי, כי השמן עליון על כל המשקין שהוא צף על כולן, ועתה השוטה שקילקלה מעשיה ויסירה בעלה מגבירה ונתנה למטה בשפל ובזיון אין ראוי להביא בקרבנה השמן הנכבד שהוא נכון לאורה ולגדולה למשחה בו המלכים והכהנים הגדולים, וכלל העניינים שנצטווינו בהם לתקן מחשבת העושים במלאכה ולתת אל לבם כי המקולקל במעשיו כל דרכיו יבואו בחרפה ובבושת וכדי בזיון וקלס, ולטובים ייטיב יי' ושמחה וששון ויקר ישיגם. מצוה זו עם דיניה מבוארת בכתוב ואין להאריך בה. ונוהגת בזמן הבית וכמו שכתבנו למעלה בסדר זה במצות שוטה עשה ג' [שס"ה] שאין משקין הסוטה אלא בית דין של שבעים ואחד במקדש, וכהן העובר על זה ויצק שמן במנחת סוטה עבר על לאו ולוקה.
